מכתב תודה לדרך

מאמרים נוספים | הדרך הדרומית


  מכתב תודה לדרך 

     קיץ 2003

ה"דרך הדרומית" הפכה להיות חלק ממני  ואני חלק ממנה.

 עכשיו כשאני בחו"ל לתקופה ארוכה אני מתגעגעת לתלמידים, למורים ונזכרת בשיעורים ובהוויה.

למדתי טאי-צ'י וצ'י-קונג במשך שנתיים, שנה שיאצו, והייתי מורה לתנועה לגיל הרך במרכז.

 ה"דרך הדרומית" היתה לי אוניברסיטה לחיים, פינה שקטה ללמידה ומנוחה.

שם נפתחה לי הדלת אל מסע הטאי צ'י והכרתי שותפים למסע, מורה-איל שני, תלמידים ומורים נוספים.

 כל הערכתי לתלמידים/שותפים על הסקרנות וההתמדה, על היותם מקשיבים, צופים ומבטאים את עצמם בתנועה ובמילים, כך שיכולנו  ללמוד זה מזה, להוביל  ולהיות מובלים, ופשוט להיות.

תודה לאיל שניווט באינטואטיביות ובמסירות, שיתף ושטף באתגרים, נטע    אמון סבלנות וסובלנות. גם אם המטרה לא תמיד נראית לעין הדרך הרגישה נכונה.

 תודה לכל המורים ב"דרך הדרומית" על העבודה המשותפת, האפשרות לחלוק  ידע, נסיונ ויצירה.

זכרון שעולה בי-

בשיעורי הטאי צ'י או  צ'י-קונג לעיתים היו רגעים של שקט, לרב אני זוכרת חושך בחוץ, והקבוצה נעה כמו להקת דגים בים, בתיאום אך ללא שליטה או מאמץ, משתנים ביחד ועדיין כל אחד לעצמו. רגעים קסומים.

ואני ממשיכה לזרום בידיעה שיש לי שותפים מעבר לים, מנווטת את עצמי. הטאי צ'י/צ'י קונג משמשים  לי ככלי מכוון ותומך, מזכירים לי את האדמה שמתחתי, את האוויר שאני נושמת, ואת השקט שבפנים.

המסע ממשיך…..

 
תודה לחברי התלמידים, לאייל ולכל צוות המורים ב"דרך הדרומית".

שיהיה לכם מסע מקסים.

  מהדג  הנודד- אורית אלקבץ.

 


מאמרים נוספים | הדרך הדרומית
2003-2009 © הדרך הדרומית | עיצוב, בנייה וקידום האתר ע"י עומר טל - הקמת אתרים