מודעות ליציבה - סיימון פול

מאמרים נוספים | הדרך הדרומית


"רגליים ישרות, לכווץ את הבטן, כתפיים לאחור, גב כמו מוט בראש מורם, לעמוד זקוף". כך לימדו אותי אימי והמורה להתעמלות בבית הספר, איך להחזיק את עצמי.
למען האמת, זה מעולם לא הרגיש לי נוח ביציבה הזו. מאז, למדתי שדרך יציבה זו מקודדת בחובה, יחס מסוים לחיים.

כשהתחלתי את לימודי השיאצו, והשתתפתי בשיעור הטאי צ'י הראשון שלי, מצאתי עוד דרך להחזיק את עצמי שהביעה יחס שונה לחיים. התבקשתי לתת למשקל לרדת למרכז גופי הנתמך על ידי האגן שלי, להשריש רגליים מעט מפוסקות ולאפשר לברכיי להיות "רכות" או מעט כפופות. הגב שלי היה ישר אך לא נוקשה, בעמדה שמעט נשענת קדימה. זה היה קל יחסית לשמור על הכתפיים שלי פתוחות במצב הזה, וגם היה מאוד טוב בשבילי כי בילדות היה לי מה שמכונה במעורפל כ"עמוד שדרה מעוקל", ולכתפיים שלי עדיין יש נטייה להתקמר לחזית. הסנטר שלי היה מוטה מעט למטה כדי לשמור על הצוואר שלי ישר ויכולת טובה יותר לתמוך במשקל ראשי. הסתכלתי גם לעבר האופק (טאי צ'י), או מעט כלפי מטה (באימוני שיאצו - מדיטציה בישיבה).
ברגע שהתרגלתי לדרך החדשה של עמידה, ישיבה ותנועה גיליתי שזה מאוד נוח. התחלתי לחפש שוב בדרך שלמדתי במקור כדי לגרש את עצמי (ממנה). עמידה עם רגליים צמודות לא נתנה לי להרגיש קשר עם האדמה - וגם גרמה לי להרגיש מאוד לא יציב. כשמחזיקים בטן, נוצר מתח בכל הבטן, שהשפיע עליי בעיקר באזור רום הבטן (הסולר פלקסוס) והסרעפת. זה לא אפשר נשימה עמוקה, ונתן לי תחושה של ניתוק באמצע. מצאתי גם כי ההשפעה של החזקת הכתפיים לאחור לא כל כך עזרה לפתוח סביב החזה וגרמה למתח בגב האמצעי והעליון ובחלק העליון של הכתפיים.
ולבסוף, מצאתי כי בתנוחה הזאת אני לא יכול באמת לתת לראש לנוח בנוחות על הצוואר שלי.
 
ההמשך בקרוב.....

מאמרים נוספים | הדרך הדרומית
2003-2009 © הדרך הדרומית | עיצוב, בנייה וקידום האתר ע"י עומר טל - הקמת אתרים