הרגע הוא מושלם

מאמרים נוספים | הדרך הדרומית

תרגול רוחני אינו רק ישיבה במדיטציה. תרגול הוא התבוננות, חשיבה, נגיעה, שתייה, אכילה, ושיחה. כל מעשה, כל נשימה, כל צעד יכול להיות תרגול ולעזור לנו להיות יותר עצמנו. מודעות היא האנרגיה שמסייעת לנו לדעת מה קורה בהווה. אני שותה מים ואני יודע שאני שותה את המים. שתיית מים היא מה שקורה. מודעות(Mindfulness) מביאה ריכוז. כאשר אנו שותים מים בתשומת לב, אנחנו מתרכזים שתייה. אם אנו מרוכזים, החיים עמוקים, ויש לנו יותר שמחה ויציבות. אנחנו יכולים לנהוג בתשומת לב, נוכל לחתוך גזר בתשומת לב, נוכל להתקלח בתשומת לב. כאשר אנחנו עושים דברים בדרך זו, הריכוז גדל. כאשר ריכוז גדל, אנו משיגים תובנה בחיינו.


 

כתב: טיך נהאת האן
מאנגלית לעברית והוספת כתוביות: איל שני
 
בתוך התפוז ילד ישן, ילד ישן....
 
קח את הזמן כדי לאכול תפוז במודעות. אם אתה מביא את הגוף והנפש יחד כדי לייצר נוכחות אמיתית, אתה יכול לראות כי התפוז הוא נס. קלף את התפוז. תריח אותו. ראה את פריחת התפוזים בתפוז, ואת הגשם והשמש שעברו דרך פריחת התפוז. לקח כמה חודשים לעץ התפוזים להביא את הפלא הזה אליך. שים פלח בפה, סגור את הפה בקשיבות ובהתבוננות עמוקה. הרגש את המיץ היוצא מהתפוז. טעם את המתיקות. האם יש לך זמן לעשות את זה? אם אתה חושב שאין לך זמן לאכול תפוזים ככה, מה אתה עושה עם הזמן הזה? האם אתה משתמש בזמן שלך לדאגות או משתמש בזמן שלך לחיות?
 
תרגול רוחני אינו רק ישיבה במדיטציה. תרגול הוא התבוננות, חשיבה, נגיעה, שתייה, אכילה, ושיחה. כל מעשה, כל נשימה, כל צעד יכול להיות תרגול ולעזור לנו להיות יותר עצמנו. מודעות היא האנרגיה שמסייעת לנו לדעת מה קורה בהווה. אני שותה מים ואני יודע שאני שותה את המים. שתיית מים היא מה שקורה.
 
מודעות(Mindfulness) מביאה ריכוז. כאשר אנו שותים מים בתשומת לב, אנחנו מתרכזים שתייה. אם אנו מרוכזים, החיים עמוקים, ויש לנו יותר שמחה ויציבות. אנחנו יכולים לנהוג בתשומת לב, נוכל לחתוך גזר בתשומת לב, נוכל להתקלח בתשומת לב. כאשר אנחנו עושים דברים בדרך זו, הריכוז גדל. כאשר ריכוז גדל, אנו משיגים תובנה בחיינו.

שבת שלום, שבת המלכה...
 
העיקרון של התרגול הוא פשוט: להביא את תודעתנו חזרה אל הגוף שלנו, כדי לייצר נוכחות אמיתית ולחיות באופן מלא. כל מה שקורה באור של מודעות. במסורת היהודית והנוצרית, אומרים, "אנחנו עושים הכול בנוכחותו של אלוהים." זה עוד דרך להביע את אותה מציאות. כאשר ליהודים יש ארוחת ערב שבת, הם מבשלים את האוכל, עורכים את השולחן, ויוצקים את היין במודעות לנוכחות של האלוהי.
 
בבודהיזם, כל דבר המתרחש נחשף למודעות (Mindfulness) וריכוז. האנרגיה של מודעות וריכוז היא המהות של הבודהא. מודעות וריכוז תמיד מביאים תובנה, והתובנה משחררת אותנו מן הסבל, כי אנו מסוגלים לראות את טבעה האמיתי של המציאות
 
להיות אחד עם הגזר
 
גם הרגל יומיומי כמו לאכול ארוחת בוקר, כאשר נעשה כתרגול, יכול להיות חזק. זה מייצר אנרגיה של מודעות וריכוז שעושה חיים אותנטיים. אנחנו יכולים לחיות באמת, בהווה באופן מלא ושמח מאוד, במהלך הכנת ארוחת בוקר. אפשר לראות את הכנת ארוחת הבוקר כעבודה שגרתית או זכות והזדמנות - זה פשוט תלוי בדרך של הסתכלות. המים הקרים זמינים. המים החמים זמינים. הקומקום זמין. האש זמינה. המזון זמין. הכול נמצא שם כדי לעשות את האושר שלנו אפשרי. אם אנחנו לכודים בדאגות שלנו ובכעס, או בעבר או בעתיד, אם כן, למרות שאנו מכינים את ארוחת הבוקר, אנחנו לא שם. אנחנו לא בחיים.
 
אם אתם חותכים גזר, אתה צריך להשקיע 100 אחוז מעצמך בעסק של חיתוך הגזר. שום דבר אחר. בזמן חיתוך גזר, אנא אל תנסו לחשוב על בודהה או כל דבר אחר. פשוט חותכים את הגזר בצורה הטובה ביותר, להפוך לאחד עם גזר, להפוך לאחד עם החיתוך. לחיות את הרגע העמוק של חיתוך הגזר. זה חשוב כמו תרגול של מדיטציה בישיבה. חשוב לא פחות מלתת או לשמוע שיחת דהארמה. לחתוך את הגזר עם כל ההוויה שלך זו מודעות(mindfulness). אם אתה יכול לטפח את הריכוז, ואם אתה יכול לקבל את התובנה שאתה צריך כדי לשחרר את עצמך מן הסבל, זה כי אתה יודע איך לחתוך את הגזר שלך.
 
ניתן לנקות את האסלה ברוח מודעות, להשקיע את כל כולך לתוך ניקוי, מה שהופך אותו למעשה לתרגול שמחה. לעשות דבר אחד בכל פעם. לעשות את זה עמוק. ישנם פלאים רבים של החיים הזמינים כאן ועכשיו. ללא שימת לב, אתה עלול לכעוס, כי אתה צריך לנקות את האסלה או לחוש טינה, ולהזניח ולהתעלם מהפלאי שסביבך.
 
מדיטציית עצירה
 
איך לשחרר את עצמנו כדי באמת להיות כאן ועכשיו? המדיטציה הבודהיסטית מציעה את המדיטציה של עצירה(stopping). הפסקת חשובה מאוד, כי אנחנו רצים כל חיינו, וגם בחיים הקודמים שלנו. אבותינו, סבא שלנו, סבתא שלנו רצו, ועכשיו הם ממשיכים לרוץ בתוכנו. אם לא נתרגל, הילדים שלנו יישאו אותנו בתודעתם וימשיכו לרוץ בעתיד.
 
כדי לראות עמוק, אנו צריכים ללמוד קודם את אומנות העצירה. בודהה מתואר לעתים קרובות יושב על פרח לוטוס, רענן ויציב מאוד. אם אנחנו מסוגלים לשבת כאן ועכשיו, כל מקום שאנו יושבים הופך לפרח הלוטוס - בין אם זה על בסיס של עץ, על הדשא, או על ספסל אבן. כאשר אנחנו באמת יושבים, אנחנו חופשיים מדאגות, חרטות ומכעס. רבים מאיתנו יושבים על כרית המדיטציה, אבל זה כמו לשבת על קוצים, כי אנחנו לא יודעים איך ליהנות מפרח הלוטוס.
 
אתה יכול להתחיל רק בלהעריך את העיניים שלך. נשימה, אתה מודע לעיניים, נשיפה אתה מחייך אל העיניים. כאשר אתה מחבק את עיניך עם תשומת לבך, אתה מזהה שיש לך את העיניים, עדיין במצב טוב. זה דבר נפלא כשיש עיניים במצב טוב. אתה צריך רק לפתוח אותן ולהיכנס לגן עדן של צבעים וצורות. אנו עשויים לחשוב שכל דבר בנו מקולקל או שגויי, אבל זה לא נכון. יש מיליוני דברים בנו שהם במצב טוב לנו.
 
נשימה וחיוך - ה"קרם" הבודהיסטי
 

עם כל צעד שאנחנו פוסעים, אנחנו יכולים לגעת בכדור הארץ ולהיות אחד איתו. הפחד והבדידות שלנו מתפוגגים. עם כל נשימה, אנו יכולים ליצור, מודעות,ריכוז ותובנה. התובנה היא השחרור שלנו. התובנה משחררת אותנו מן הפחד שלנו, הבורות שלנו, הבדידות והייאוש. זוהי התובנה המסייעת לנו לחדור עמוק אל תוך המהות של ל"לא לידה וללא מוות", ואל טבע הדברים שכולם קשורים זה בזה.

זהו "הקרם" של תרגול בודהיסטי - ואנחנו יכולים לעשות זאת באמצעות תרגול פשוט ביותר של שאיפה ונשיפה, להיות מודעים כל צעד, והתבוננות עמוקה.


מאמרים נוספים | הדרך הדרומית
2003-2009 © הדרך הדרומית | עיצוב, בנייה וקידום האתר ע"י עומר טל - הקמת אתרים